אז בעקבות הגעגועים הגדולים לסוסים, ולשגרה המבורכת שלנו בחווה,
החלטנו שבנתיים, כל עוד הסגר בעיצומו, נספר לכם סיפורי סוסים, הרפתקאות חווה ועוד.
הפרקים יקראו סוסיפור, ויופיעו גם בפייסבוק של החווה.
מאוד אשמח לתגובות שלכם, אם אהבתם.
תהנו כפארות, ותרגישו חופשי להעביר הלאה.
הראשון בקטגוריה סוסיפור שלנו, הוא בדרך כלל האחרון לזוז.
הוא יעדיף לעמוד, או להתחפש לחבית מאשר ללכת, או חלילה לדהור,
והוא סובל מחוסר מוטיבציה באופן קבוע.
הלא הוא גולי, החתיך הנועז והעצלן שבכל סוסי הארץ.
ואף על פי שהוא בעל יכולת מדהימה ועוצמות נדירות, יופי ושרירים, והוא נישא לגובה מכובד ומעל לממוצע, הוא עדיין יעדיף, קודם כל להציג תו נכה ולנסות לשכנע את הרוכב שהוא גלמוד ואינו מסוגל, (לא חלילה לא רוצה) להזיז את הרגל שלו ממקומה.
גולי, יא בטטה!
אתה לא עובד עלינו!
לאחר שבקיבוץ מנחמיה, התייאשו ממנו לגמרי, וכבר הכריזו שהוא סוס גמור
הוא צולע, ולא מצליח ללכת והמצב אבוד.
שם ניסו הכל. פשוט הכל.
טיפול פסיכולוגי, מסאז'ים ופדיקור מקצועי, ועוד מעט כבר היו עושים לו לק ג'ל ורוד עם נצנצים לשיפור מצב הרוח.
כלום לא עבד.
גולי נשאר נטוע במקומו, וצולע בהגזמה.
כל הצילומי הרנטגן נקיים לגמרי, ואין סיבה נראית לעין לצליעה המוזרה.
יום אחד, הגענו עם קרון, לחווה של גולי.
גולי לא חשב פעמיים, ונכנס לקרון מיוזמתו, בלי לדעת לאן או למה. פשוט הזיז את כבוד חשיבותו לעבר הלא נודע. מיצמצנו פעמיים בשקט.
הבנו שכנראה שאם יש לו סיבה טובה, כמו טיול בקרון למשל, הוא בהחלט מוכן לזוז. 😝
וכך הצטרף לכוחותינו הסוס האצילי, הנועז, הבטטה - גולי!
שבוע אחר כך, גולי נעלם.
התאדה מעל פני האדמה.
אף אחד לא ראה כלום.
הרמנו אין ספור טלפונים.
משטרה, ואף אחד לא יודע מה קרה.
כבר נשבר הלב והבנו שגולי נגנב ושוב לא נראה אותו, וכבר הכנו את הטישו.
לא ידענו איך לבשר לילדים את הבשורה הנוראה.
ואז, קרה הנס.
חבר מהחווה בעין המפרץ סיפר שהגיע אליו סוס, בדיוק מתאים לתיאור שלנו.
גדול, עם ראש עוד יותר גדול.
חום שחור, עם פוזה של פצוע מלחמה.
זה הוא! מיד ידענו!
איך הוא הגיע לשם?
ובכן, מר גולי, שבדרך כלל לא נראה מסוגל ללכת, מסתבר שגולי פתח את השער, ויצא לכיוון עין המפרץ דרך השדות, וצעד לו בנחת תוך כדי פיזום שירי ארץ ישראל הישנים והטובים, אכל מהתבואה בדרך והגיע למרחק קילומטרים רבים בלי להזיע אפילו.
פה הבנו שכל הפוזה של גולי, זה כדי שיעזבו אותו בשקט ויתנו לו לאכול בשקט.
ועכשיו, הקורונה כנראה הגשימה לו חלום ישן, והוא ברמת הגולן, זולל ושובע ללא צורך במשחק תאטרון דרמטי של הפצוע האנגלי.
תראו אילו חיים טובים יש לו עכשיו :
ולמרות שהוא עושה חיים משוגעים, ואוכל בלי סוף ומשמין מנחת, אין ספק שהוא מתגעגע לחווה ולחברה' הרוכבים.
זהו חברים. מאוד נשמח שתווצאפו לנו מה אתם חושבים...
אפשר ורצוי לשלוח את הפוסט הזה כדי שכולם יוכלו ליהנות.
ובינתיים סומכים עליכם שאתם נשארים בבית ולא מטיילים בחוץ!
הינה עוד על גולי :
הוא עובד קבוע של כפר הילדים ומאוד שמח לנסוע לשם כל שבוע (חובב טיולים בקרון, זוכרים?)
ועוד שני צילומים באדיבות עתליה, שיום אחד תתחתן עם גולי ותברח איתו :)
ביוש !!!!
יעל, אלקנה והסוסים החמודים ❤