זה סיפור אמיתי על שתי לבבות, שנפגשו אי אז ב2001.
טרזן, בן שנה, סייח שובב ומלא שטויות בראש.
ואלקנה, צעיר עם חלום אחד בראש. חלום שטומן בחובו גם טרזן אחד.
כסף לא היה הרבה, וטרזן שגר במרומי קיבוץ חניתה, התקבל למשפחת החווה אך לא היתה אפשרות לטרמפ בשבילו. מה עושים? טרזן הסתכל על אלקנה בעיניים גדולות ושואלות, ברצינות? כן. בשיא הרצינות.
אוכל לשניים בתרמיל. בקבוקי מים ויללא יוצאים לדרך.
משפטים כמו "השתגעת, זו הליכה של עשר שעות לפחות, עם ירידות ופיתולים ודרך ממש לא קלה!" לא תופסים אצל אלקנה וככה, מחניתה שבגבול הצפון, מהמשק של משה, ועד למרכז היקום - אחיהוד, צעדו בשנים זה לצד זה.
הרי לרכב עליו כשהוא בן שנה, לא בא בחשבון. לא דקה לפני גיל שלש. אז צועדים.
בדרך מידי פעם, ללא התראה מוקדמת, טרזן הלך לאכול עשב ושכח שאלקנה מחובר לו ליד. אוקי, אז שניים יחד הלכו לאכול עשב מידי פעם. לא ביג דיל.
ומידי פעם, חקלאים בדרך פינקו בפירות מהמטע, וחלקו סיפורי חקלאים עם שתי הגיבורים של הסיפור הזה.
עשר וחצי שעות אחר כך, בפתחה של החווה בהתהוות הופיעו השניים, עייפים, מחוייכים ומרוצים אחד מהשני.
טרזן, היה הסוס השני שהגיע לחווה (ג'חנון היה הראשון, אבל זה לסיפור אחר). זה היה מחיר ראוי לשלם בכדי שיהיה לנו סוס להתחיל את החווה שלנו.
עד היום טרזן מככב בחווה והוא סוס אהוב ומיוחד. סוס שאוהב ילדים. סוס שאפשר לסמוך עליו לעשות שטויות בכל הזדמנות שיש לו.
סוס שאוהב להשען על קירות בזמנו הפנוי, כדי לא לעבוד קשה. סוס שפשוט מת על בירה ואז יש לו הבל פה מהגיהנום אחרכך.
באחד מהערבים אלקנה הגיע להאכיל את הסוסים, ושמע נחירות עזות. הוא לרגע נבהל, מי זה נוחר בחווה?! זה גנב שנרדם פה? לא ברור.
לאחר סריקות, על קצות האצבעות בכל החווה, והליכה בעקבות הנחירות, הסתבר שמר טרזן הנכבד הלך לישון באורווה שלו ושכח לשים את אטמי האף שלו.
הוא הראשון לעצור בכל מצב, והאחרון לסיים לאכול ולחפש עוד.
אין עליך יא טרזן… מוסיף כלכך הרבה טעם וחן ולא פחות מזה, צחוקים לחווה.
שבת שלום חברים. ותדעו שאם יש מה ללמוד מהסיפור הזה, זה שאם אתם רוצים משהו מאוד מאוד, פשוט תעשו אותו, גם אם בסוף היום יכאבו הרגליים.
כנראה שהתוצאה תהייה שווה את המאמץ, ויהיו לכם סיפורים עסיסיים לספר על זה לנכדים :)